פרקטיקום - בטיפול הרגשי

בפרק זה נלמד שדווקא ה"פאשלות" שלנו כמטפלים הן לעיתים המפתח לריפוי. נבין מהו מושג ה כשל האמפטי (על פי ויניקוט), מדוע מטפל "טוב דיו" עדיף על מטפל מושלם, וכיצד להשתמש ב העברה נגדית (מה שאנחנו מרגישים בחדר) כדי לאבחן את עולמו הפנימי של המטופל. הרחבת התוכן: המעבדה הרגשית של המטפל 1. המטפל ה"טוב דיו" והכשל האמפטי על פי ויניקוט, מטופל זקוק למטפל אנושי שטועה, ולא לדמות מושלמת וסטרילית. בפרק נלמד שדווקא כשאנחנו מאכזבים את המטופל (שוכחים פרט, מאחרים, או פשוט לא מבינים), נוצרת הזדמנות פז: המטופל יכול לבטא כעס אותנטי מול דמות שלא נוטשת אותו. לקיחת אחריות כנה על הכשל בונה אמון עמוק יותר מכל הבנה תיאורטית. 2. העברה נגדית (Counter-Transference) ככלי עבודה העברה נגדית היא לא "תקלה" של המטפל, אלא כלי אבחוני ממדרגה ראשונה. נלמד להקשיב למה שקורה לנו בחדר: האם אני מרגיש מנומנם? כועס? מוקסם? תחושות אלו הן לעיתים קרובות שיקוף של מה שהמטופל משליך עלינו או של מה שהוא זקוק לו (זולת-עצמי). היכולת לזהות זאת ב"מעבדה הפנימית" שלנו עוזרת לנו לדייק את הטי...

  בפרק זה נלמד לבצע "זום-אאוט" קליני ולזהות את ה "קליינט המזוהה" (IP) – הילד שנושא על גבו את מצוקת המערכת כולה. נבין מתי הדרכת הורים הופכת לזירת קרב זוגית הדורשת הפניה לטיפול נפרד, ואיך רותמים דמויות משמעותיות כמו הסבתא ("מידת החסד") לטובת התהליך הטיפולי במגזר החרדי והחסידי. הרחבת התוכן והלמידה: 1. הרחבת הקריאה: המטופל כנציג המערכת בחלק זה נצלול לעומק המושג Identified Patient . נלמד לזהות מתי הילד שנשלח לטיפול הוא דווקא הילד "החזק" במשפחה, וכיצד העבודה המערכתית דורשת מאיתנו לעיתים להרים את הראש מהחדר ולערב גורמי חוץ (פסיכיאטריה, רווחה, הדרכת הורים) מבלי לפגוע בברית הטיפולית. 🔗 לחץ כאן לקריאת המאמר המלא: ראייה מערכתית בקליניקה 2. מצגת השיעור צפייה בשקפים העוסקים בדינמיקה משפחתית, זיהוי ה-IP ומפת הדרכים לשילוב גורמי חוץ בטיפול. 🔗 לחץ כאן לצפייה במצגת פרק ג' 3. פודקאסט השיעור: להרים את הראש מהחדר האזנה לסיכום קולי של אלון האס על החשיבות של ראיית התמונה המלאה ומתי "להרים טלפון למשגיח" זו טעות שתהרוס את האמון בחדר. ...

בפרק זה נלמד לזהות את ה"שברים" הקטנים בתוך השיחה הטיפולית – אותם רגעים שבהם המילים של המטופל והגוף שלו מספרים סיפורים הפוכים. נבין מהו מושג ה Incongruence (חוסר הלימה), כיצד הוא מייצר "רגע משמעותי" בחדר, ואיך התערבות נכונה בנקודה הזו יכולה להפגיש את המטופל עם חלקים מנותקים בתוכו. הרחבת התוכן: להקשיב למה שלא נאמר 1. חוסר הלימה (Incongruence) ככלי אבחוני חוסר הלימה מתרחש כאשר יש פער צורם בין התוכן המילולי (Content) לבין המבע הרגשי או הגופני (Process). לדוגמה: מטופל שמדווח על אירוע קשה בחיוך, או מטופל שאומר "אני רגוע" בזמן שרגלו רועדת בעצבנות. הפער הזה הוא המקום שבו האמת הרגשית מנסה לפרוץ החוצה. 2. זיהוי "רגעים משמעותיים" רגע משמעותי הוא לאו דווקא שיחה פילוסופית עמוקה. זהו הרגע שבו המטפל מצליח לזהות את ה"שריטה" – את הנקודה שבה המטופל אינו בקו אחד עם עצמו. בפרק נלמד איך לשהות ברגעים הללו מבלי "לברוח" מהם, ואיך הם הופכים לשער לשינוי עמוק. 3. הפיכת הנת"ב (נקודת תגובה בעייתית) להזדמנות נקודת תגובה בעייתית היא הרגע...

בפרק זה נניח בצד את היומרה של "המטפל הסטרילי" ונכיר את הזרם השלישי: הומניזם, אקסיסטנציאליזם ופנומנולוגיה. נלמד כיצד הגישטאלט אורז את הגישות הללו לכדי עבודה מעשית בחדר, המתמקדת בחוויה החיה של המטופל ב"כאן ועכשיו" וביכולת של המטפל להיות נוכח כאדם מול אדם. הרחבת התוכן: הזרם השלישי ככלי למפגש אותנטי 1. מעבר מהאנליטיקאי למפגש האנושי הזרם השלישי קורא לנו להשתחרר מהאשליה שאנחנו "מנתחים" מרוחקים. המפגש הטיפולי הוא בראש ובראשונה מפגש בין שני בני אדם. בפרק נבין איך הנוכחות שלנו (Presence) משפיעה על המרחב ואיך הוויתור על הסטריליות המלאכותית מייצר קרקע בטוחה לצמיחה. 2. פנומנולוגיה בחדר: מה שמופיע עכשיו במקום לחפש "למה" (היסטוריה), אנחנו מתבוננים ב"איך" (החוויה הנוכחית). נלמד לזהות את מה שקורה בחדר ברגע זה – שפת הגוף, הטון, התחושה שעוברת בינינו – כחומר הטיפולי החשוב ביותר. 3. אקסיסטנציאליזם וחירות המטופל הגישה ההומניסטית-אקסיסטנציאליסטית מדגישה את הבחירה והאחריות של המטופל על חייו. נלמד כיצד לתת למטופל את המרחב להיות "המומחה" ...